כ”ד בטבת: ההילולא של רבי שניאור זלמן מלאדי

רבינו החיד"א: "...השם שניאור קדמון . . ורמוז בו שני המאורות..."

by R24App
542 views

 

בשיחתו לרגל כ"ד בטבת מגלה הרבי את הקשר הפנימי בין פרשת השבוע "שמות" ויום ההילולא של האדמו"ר הזקן שחל בה, ובין השאר מבאר את המקור הקדמון של השם "שניאור".

מדברי הרבי:

– בספר התניא, בהתחלת "שער היחוד והאמונה", מבאר אדמו"ר הזקן א׳ התורות העיקריות של הבעל שם טוב, בענין ה"שמות" – ענין הקשור עם פרשת השבוע, "ואלה שמות בני ישראל", – ש"שמו אשר יקראו לו בלשון הקודש הוא כלי לחיות כו' לברוא יש מאין ולהחיותו כו'".

ובהתאם לכך, יש להתעכב על ענינם של בעלי ההילולא המודגש בשמותיהם (שהרי השם מורה על מהות האדם כו׳), אשר, בענין זה יש מעלה נוספת, להיותו נראה בגלוי לכל אחד ואחד מישראל למגדול ועד קטן (ללא צורך בלימוד והתבוננות עמוקה כו')…

מהו אם כן המקור של השם "שניאור"? בהערות לשיחתו של הרבי אנחנו מוצאים מקור מעוניין. מובא בספר "ים של שלמה" על גיטין (פרק ד, סימן כו) שהשם "שניאור" הוא על שם ב' אנשים שנקראו שמות שונים – "מאיר" ו"אורי".

 

בספרו "שם הגדולים" רבינו החיד"א מסביר כיצד שני השמות האלה התאחדו לשם אחד:

– כתב מהרש"ל בים של שלמה" (טין פ"ד סימן כ"ו) דאחד הוה: שם אביו מאיר ושם אבי האשה אורי. והיה מחלוקת כיצד יקראו הילד. ולשם שלום קראוהו שניאור, כלומר שני אור, מאיר אורי. עכ״ד. ומכל מקום נראה דשם שניאור קדמון. דרבינו יונה כתב משם רבו מ׳ שניאור כמ״ש בשה״ג ח״א (עי׳ רבינו יונה החסיד מגירונדא) [הערה: רבינו יונה גירונדי למד אצל בעלי התוספות בצרפת, האחים רבי משה בר שניאור ורבי שמואל בר שניאור]. וכן רבנים אחרים קראו בשמותם שניאור. ועל כן קראו לילד הנזכר "שניאור", דיש שם זה בעולם ורמוז בו שני המאורות…

ומבאר הרבי בהמשך:

– שמו של בעל ההילולא דכ"ד טבת – "שניאור זלמן". "שניאור" – "שני אור", כפי שאמר הבעש"ט שאדמו"ר הזקן יאיר את העולם בשני האורות דתורת הנגלה ותורת הנסתר (ועל שם זה נקרא – מנהג ופשט הדבר בכל ישראל" – "בעל התניא והשולחן ערוך"),

ובזה גופא – כפי שמתחברים ונעשים שם אחדי, "שניאור" (ואדרבה – במבט ראשון רואים שם אהד (ויתירה מזה – תיבה אחת), ורק אחר כך מעיינים ב"פירוש המלות", שישנם "שני אור", שבזה מודגש יותר שהחיבור הוא באופן שנעשים לאחדים ממשי),

להורות על החיבור דנגלה ונסתר דתורה שנעשים לאחדים ממש, כולל – שנסתר דתורה יהי' באופן של הבנה והשגה, "יתפרנסון, על ידי תורת חסידות חב"ד שנתייסדה על ידי אדמו"ר הזקן.

ו"זלמן" – אותיות ״לזמן״ היינו, שהגילוי ד"שני אור", כפי שמתחברים ונעשים לאחדים ממש, "שניאור", הוא באופן שחודר למטה מטה עד לגדרי העולם — זמן (ומקום), היינו, שגם ב"עולם", מלשון העלם והסתר, יתגלה הענין ד"אין עוד"…

וי״ל ביאור בזה החיבור דנגלה ונסתר דתורה עד שנעשים לאחדים ("שניאור") הוא – ע״י המשכת עצם מהות התורה, יחידה שבתורה, אשר, להיותה למעלה מהגדרים דהעלם וגילוי, בכחה לחבר את שני האורות דנגלה ונסתר דתורה שיהיו לאחדים.

ועל ידי ההמשכה והגילוי דבחי׳ היחידה שבתורה, הרי זה חודר עד למטה מטה, בגדרי העולם, "זלמן" דמכיון שהמשכה וירידה למטה מטה היא מבחי׳ עליונה יותר, הרי מובן, שאמיתת גילוי וביטוי פנימיות התורה הוא דוקא כשנמשכת בבחי׳ תחתונה ביותר, במקום שאינו "כלי" לבחי׳ ה"גילויים"…

משיתות ש"פ שמות, כ״ג טבת ה'תשמ"ז.

Leave a Comment

Related Posts