עשרה בטבת: יום תענית או עת רצון?

מדברי הרבי: "והכוונה במאורע זה . . היתה כדי לעורר את בני ישראל לשוב בתשובה מיד, שעל ידי זה יתבטל הענין הבלתי-רצוי מתחלתו …".

by R24App
579 views

 

עשרה בטבת הוא אחד מארבעה ימי תענית שנקבעו לזכר חורבן בית המקדש. בי' בטבת שנת ג'של"ו (3336) תחילת המצור על ירושלים על ידי נבוכדנאצר מלך בבל. המצור נמשך כשנתיים וחצי, ובט' בתמוז שנת 3338 לבריאת העולם, נפרצו חומות העיר. בתשעה באב של אותה שנה נחרב בית המקדש הראשון בירושלים, והיהודים הוגלו לבבל. האם בי' בטבת שנת 3336 עדין היה אפשר לכוון אירועים בדרך אחרת ולהימנע מהחורבן? בשיחתו לפרשת ויחי מגלה הרבי מבט מיוחד על שאלה זו.

 

מגלה הרבי:

– יום התענית הוא . . "יום רצון לה'" (ישעי' נח, ה), כפי שמבאר רבינו הזקן באגרת התשובה ש"הצום הנרצה הוא יום רצון" (תניא ח"ג ספ"ב) – "עת רצון" בנוגע לענין התשובה, שעל ידה מבטלים החורבן והגלות ומביאים הגאולה – "אין ישראל נגאלין אלא בתשובה, וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה . . ומיד הן נגאלין" (רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ה).

וענין זה (כוונת הצום בשביל התשובה שמבטלת החורבן והגלות ומביאה הגאולה) מודגש בעשרה בטבת יותר מבשאר הצומות:

כש"סמך מלך בבל . . על ירושלים והביאה במצור" – עדיין לא פגע בירושלים עצמה (בהבתים שבה, ובודאי לא בהבית העיקרי, בית המקדש), ואפילו לא בהחומה שמקיפה ומגינה על ירושלים, שגם החומה היתה בשלימותה, ומלך בבל נשאר מחוץ להחומה (משא"כ במאורעות שלאח"ז שבגללם נקבעו שאר הצומות).

והכוונה במאורע זה (מצור על ירושלים, אבל מצור בלבד, מבלי לפגוע בירושלים עצמה, אפילו לא בחומת ירושלים) היתה כדי לעורר את בנ"י לשוב בתשובה מיד,

שעי"ז יתבטל הענין הבלתי-רצוי מתחלתו (ובמילא לא יבוא מזה המשך המאורעות הבלתי-רצויים דהחורבן והגלות).

מתוך שיחתו של הרבי (ליל ויום* ג' פ' ויחי, עשרה בטבת (יהפך לשמחה), שנת 5752).

אירוים של בית המקדש: מכון המקדש, ירושלים.

Leave a Comment

Related Posts