צריך לציין:האפשרות שהצום של עשרה בטבת יחול בשבת הייתה קיימת בזמן שהיו מקדשין את החודשים על פי הראיה, כולל גם משך זמן לאחרי החורבן, כשהיה בית דין סמוך. בזמנינו, מאז שהחלו לנהוג הלוח העברי, אפשרות זו אינה מעשית.
אם זאת, עצם ההלכה שמביא אבודרהם בהלכות תעניות, מצביע על התוקף הנוסף שמאפיין את התענית זו.
מבאר הרבי:
– כיון שבעשרה בטבת היתה התחלת (כל המשך המאורעות של) החורבן, ובהתחלה יש תוקף גדול יותר לגבי ההמשך שלאחרי זה ולפעמים גם לגבי סוף כל הענין, לכן יש בו חומר גדול יותר משאר הצומות הקשורים עם המשך וסוף החורבן.
ומזה מובן גם בנוגע לענין הטוב שבצומות – שעשרה בטבת הוא ההתחלה והפתיחה להענין הטוב שבכל הצומות (כדלקמן), שלכן, ה"ז ביתר שאת וביתר עוז מבשאר הצומות . . , כבכל פתיחת דבר חדש בעניני קדושה.
ראו עוד בשיעור האינטראקטיבי המבוסס על שיחתו של הרבי בשבת פרשת ויחי, י"ד טבת ה'תשנ"ב.
