ט”ז בתשרי: יום ב' של חג הסוכות

האושפיזין של היום: יצחק אבינו והמגיד ממעזריטש. מהו המכנה המשותף ביניהם?

by R24App
564 views

 

מגלה הרבי:

– … "אושפיזין דיום זה: יצחק אבינו (מה"אושפיזין" המוזכרים בזהר), והרב המגיד (מה"אושפיזין" שנתגלו ע"י כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו). ועל פי המדובר כמ"פ שב׳ סוגי האושפיזין ענינם חד הוא – מובן, שיש למצוא את הנקודה המשותפת שבין ה"אושפיזין" דיום זה, יצחק אבינו והמגיד, כדלקמן.

ענינו המיוחד של יצחק אבינו הוא — "עולה תמימה", כמובא בפרש"י על התורה:

"אל תרד מצרימה — שאתה עולה תמימה ואין חוצה לארץ כדאי לך" (תולדות כו, ב)

ובזה מתבטא יחודו של יצחק אבינו לגבי שאר האבות — שאף שאצל כולם היה העילוי ד"האבות הן הן המרכבה", הרי ישנו חילוק בין אברהם ויעקב ליצחק. שאברהם ויעקב היו גם בארץ ישראל וגם בחוץ לארץ, מה שאין כן יצחק היה רק בארץ ישראל, להיותו "עולה תמימה"…

ועד"ז מצינו גם אצל המגיד (ביחס לבעש"ט כו׳):

דרכו של הבעש"ט היתה לנסוע ממקום למקום, עד לקצוי ארץ, כמסופר בכמה מקומות. אבל בנוגע למגיד — הנה מכל סיפורי רבותינו נשיאינו שנמסרו לנו [שסיפורים אלו שייכים אלינו, ללמוד מהם הוראה כו׳, על דרך וכדוגמת נבואה שנצרכה לדורות נכתבה כו׳], משמע, שבמשך כל שנות נשיאותו היה יושב במקומו, ומשם פעל את כל עניני עבודתו.

וזוהי הנקודה המשותפת והצד השוה שמצינו אצל יצחק אבינו והמגיד — ששניהם ישבו במקומם. ומשם פעלו והשפיעו על העולם כולו, כמובן מסיפורי התורה אודות יצחק אבינו, ומסיפורי רבותינו נשיאינו אודות המגיד…

ביאור ההוראה הנלמדת מהאמור לעיל — בעבודת כל אחד ואחד מישראל:

בעבודתו של יהודי — ישנם ענינים שבהם זקוק הוא לצאת ממקומו וללכת ממקום למקום, "צאינה וראינה", "צא ולמד" (על דרך אופן עבודתם של אברהם אבינו והבעל שם טוב), וביחד עם זה ישנם ענינים שבהם זקוק הוא לעמוד על מקומו בתוקף המתאים.

והענין בזה: לכל יהודי יש מקום מוגדר ומיוחד — שזוהי מעלתו העצמית של יהודי [כפי שמבאר הרמב"ם (הלכות יסוה"ת פ"ב ה"ו) שענין המקום ברוחניות פירושו "מעלה"], מצד נשמתו, "חלק אלקה ממעל ממש". וענין זה ישנו — כאמור — אצל כל אחד ואחד מישראל, מבלי הבט על החילוקים שביניהם, והכוונה — אפילו לקטנים וקטני קטנים…

ועל זה באה ההוראה הנלמדת מה"אושפיזין" דיום זה, יצחק אבינו והמגיד — שישנם ענינים שבהם צריך יהודי לעמוד על מקומו, ובלשון הכתוב (קהלת י, ד): "מקומך אל תנח", וזאת — אפילו "אם רוח המושל תעלה עליך", כמבואר כפשטות הכתובים, ובפרט על פי המבואר בדרושי חסידות.

צחוק ושמחה

ביאור הקשר דיצחק אבינו (ה"אושפיזא" דיום זה) — עם כללות הענין דחג הסוכות, "זמן שמחתנו": השם "יצחק" הוא — מלשון צחוק ושמחה.

ואף ש"יצחק" הוא לשון עתיד — הרי בהכרח לומר שכבר ישנו והיה ענין הצחוק בהוה ובעבר, שהרי שם זה ניתן על שם הצחוק והשמחה שהיה אצל אברהם ושרה בחיים חיותם בעלמא דין — בעת לידת יצחק, ובלשון הכתוב:

"צחוק עשה לי אלקים", ויתירה מזו: ענין הצחוק היה עוד לפני לידת יצחק — כאשר המלאכים בישרו לשרה אודות לידת יצחק, שכבר אז היה הענין ד"צחקה שרה" (כמבואר במדרשי רבותינו ז"ל שזהו ענין של שמחה כו׳).

אמנם שלימות ענין הצחוק והשמחה יהינ לעתיד לבוא. כמו שכתוב "אז ימלא שחוק פינו". אבל בזה גופא מודגש שהחידוש דלעתיד לבוא הוא לא בנוגע לעצם ענין הצחוק והשמחה, כי עצם ענין הצחוק והשמחה ישנו כבר בהוה ובעבר, אלא שאז יהיה זה באופן ד"ימלא שחוק פינו".

ועל פי זה נמצא, שגם הצחוק והשמחה דלעתיד לבוא, המרומז בשם "יצחק" (מלשון עתיד) — ישנו כבר בהוה ובעבר, היינו, שבענין הצחוק והשמחה שהיה בפועל ובגלוי בעת לידת יצחק (ולפני זה — בעת בשורת המלאכים), כלול כבר ענין הצחוק והשמחה דלעתיד לבוא. שלכן נקרא "יצחק" על שם העתיד.

 

רוח הקודש

אודות "שמחת בית השואבה" אמרו חז"ל (ירושלמי סוכה פ"ה ה"א): "למה נקרא שמה בית השואבה שמשם שואבים רוח הקודש".

והנה, מכיון שכל בני ישראל השתתפו בשמחת בית השואבה, מובן, שגם הענין דשאיבת רוח הקודש שייך אצל כל אחד ואחד מאלו שהשתתפו בשמחת בית השואבה.

… ובזה ישנו עילוי נוסף על פי המבואר בתורת המגיד – ה"אושפיזא" דלילה זו:

ידועה תורת המגיד (לקו"א אות עז) ש"היום בזמן הגלות הוא בקל להשיג רוח הקודש יותר מבזמן הבית, כמשל המלך כשהוא בבית מלכותו אי אפשר להתקרב אליו כל כך כמו שהוא בדרך, שאז יוכל להתקרב אליו כל מי שירצה, אפילו בן כפר שאינו ראוי לבוא לפני המלך בית מלכותו, ובדרך בפונדק שלו יכול לבוא לפניו ולדבר עמו".

והנה, אם כללות זמן הגלות נמשל לזמן שבו נמצא המלך בפונדק, "שאז יוכל להתקרב אליו כל מי שירצה .. לבוא לפניו ולדבר עמו", ולכן קל יותר להשיג רוח הקודש – הרי על אחת כמה וכמה שכן הוא כאשר מדובר אודות שמחת בית השואבה שמשם היו שואבים רוח הקודש (אף שהמגיד אינו מבאר ענין זה בקשר לשמחת בית השואבה דוקא).

כלומר: אמנם בכללות משך זמן הגלות נמצא המלך בפונדק, אבל בזה גופא ישנו עילוי מיוחד ביום טוב — שאז אין צורך ללכת אל המלך, מכיון שהמלך נמצא ביחד עמו!

מתוך שיחת ליל ב׳ דחג הסוכות ה׳תשד"מ (בלתי מוגה).

Leave a Comment

Related Posts