מדברי הרבי בי"ג באייר תשנ"א:
– "ישראל" – השם הכללי דבנ"י (כנ"ל) – כולל בתוכו שני ענינים הפכיים לכאורה:
(א) "ישראל" ר"ת "יש ששים ריבוא אותיות לתורה", כיון שישנם ששים ריבוא נשמות ישראל כלליים (וכל אחת מהן נחלקת לששים ריבוא נשמות פרטיות), וכל נשמה היא כנגד אות אחת מהששים ריבוא אותיות לתורה, ואות זו היא מקור חיותו כו'.
ו(ב) "ישראל" הוא על שם "כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל" (וישלח לב, כט).
הענין ד"שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל" מורה על העבודה ומלחמה נגד העולם – "עם אלקים" (שרו ומלאך של עשו), "ועם אנשים" (עשו ולבן) – שזהו לכאורה ההיפך הגמור מכך ש"ישראל" הוא ר"ת "יש ששים ריבוא אותיות לתורה", כפי שנשמות ישראל קשורות עם תורה שלמעלה מעולם.
וי"ל הביאור בזה (בעבודת ה'):
לכל לראש צריך כאו"א מישראל לדעת שהוא "ישראל" – מקור ושורש חיותו הוא מהאות שלו בתורה, ולכן, כל דבר שהוא עושה צריך להיות מיוסד וע"פ הוראות התורה.
בנוסף לכך עליו לדעת, ששלימות עבודתו (כישראל) היא בכך, שאין הוא מתנתק מהעולם שסביבו, אלא "הסתכל בשלשה דברים": נוסף על עבודתו עם עצמו . . , צריך הוא לעשות את העבודה ד"לעשות לו יתברך דירה בתחתונים"…
ובאופן ד"ותוכל" – גם מלשון כל וכלול וכליל, שעבודתו (ד"שרית") אינה ע"י ביטול מציאות העולם, או התגברות על העולם בעל-כרחו, אלא באופן שהוא מנצל את הכחות הטבעיים עצמם בעבודת ה', ופועל על אוה"ע שהם מצד עצמם יעבדו את הקב"ה, באופן ד"מלכותו ברצון קבלו עליהם" (נוסח ברכת "אמת ואמונה" דתפלת ערבית), עד שהעולם עצמו יאמר ש"ותוכל", העולם בעצמו מסייע לעבודתו . . ,
ועי"ז נעשה "ותוכל" מלשון כל (שישנם כל עניני העולם) ומלשון התכללות – שהיהודי כולל בתוכו את כל עניני העולם – ומעלה אותם, עד שנפעל ענין הגאולה (שכולל "גולה"), ע"י המשכת האל"ף דאלופו של עולם ב"גולה".
משיחות ש"פ אחרי-קדושים, י"ג אייר ה'תנש"א.
