היום בספר תהלים: ”תפילה למשה איש האלוקים”

by R24App
519 views

 

– "ויהי נועם ה' אלקינו עלינו גו'" (סיום מזמור זה) הוא הברכה (ותפלה) של משה בקשר עם השראת השכינה במשכן: "אמר להם יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם, ויהי נועם ה' אלקינו עלינו וגו'".

זאת אומרת שדווקא תפילת משה פעלה את השראת השכינה במשכן,

ובאופן ד"כוננה עלינו" – בקביעות, לדור דור [עד כפי שזה יהיה בשלימות בבית המקדש השלישי, כדברי חז"ל עה"פ ש"ומעשה ידינו כוננהו" מכוון על בית המקדש השלישי, שעליו אומר הקב"ה: לעתיד לבא אני אבנה אותו ומשרה שכינתי בתוכו ואינו חרב לעולם (מדרש תהלים עה"פ)…

 

שני תנאים

בכדי לפעול המשכת וגילוי אלקות למטה באופן של קביעות ("ושכנתי בתוכם" באופן ד"כוננה עלינו") נדרשים שני ענינים, שני קצוות, וחיבורם יחד:

(א) כח שהוא נעלה מההנהגה הרגילה, ההנהגה הטבעית של העולם, שיש בו הכח להכניס בעולם גילוי אלקות (שאינו בגילוי בעולם (מלשון העלם והסתר) מצ"ע), ועד לשנות את העולם, שיהי' "כלי" לגילוי אלקות. ובפרט באופן של קביעות ונצחיות – שלכך נדרש כח מיוחד, כיון שמצד גדר העולם – שמורכב משינויים (זמן) – משתנים כל הנבראים בהמשך הזמן, עד ש"כל הוה נפסד",

(ב) הכח צריך לרדת ולהתלבש עד שיהי' בערך לגדרי העולם [כידוע שהמברר צריך להתלבש בלבושי המתברר], שדוקא אז יש בכחו לעשות מזה (מהמתברר) כלי, מקום קבוע לקבל בפנימיות את הגילוי (משא"כ אם הגילוי הוא שלא בערך למקבל, הוא לא ישאר שם בקביעות, רק באופן מקיף וכיו"ב, עד שבמשך הזמן יכול להסתלק).

 

הממוצע המחבר

שני ענינים אלו – וי"ל שאלו הם שני הענינים בכפילות [הלשון] שבתחילת וסיום מזמור צדי"ק – היו בשלימות ובגלוי אצל משה רבינו – שהוא הממוצע המחבר בין הקב"ה ובני ישראל:

"אנכי עומד בין ה' וביניכם" (ואתחנן ה, ה),

וממוצע צריך להיות בו משני הענינים שהוא מחבר:

על "איש האלקים" אומרים חז"ל:

"אם אלקים למה איש ואם איש למה אלקים כו', מחציו ולמטה איש מחציו ולמעלה האלקים" (דברים רבה, יא ד).

ובהיות אצלו שני ענינים אלו – "איש (ו)האלקים" – יש בכח משה לחבר אלקות עם העולם (כפי שהי' בגלוי במשכן משה).

ובפרטיות יותר – י"ל ששני קצוות אלו בממוצע הם שני הענינים של "משה" ו"איש האלקים" (הכפל בתחילת המזמור):
אע"פ ש"איש האלקים" הוא חיבור של שני קצוות ("איש" ו"האלקים") כפי שהם באדם אחד (משה) אבל מ"מ שם אלקים בגימטריא הטבע, זוהי הדרגא באלקות ש"מתלבשת" ומחי' את טבע העולם. ולכן נאמר "איש האלקים", כיון שבחי' "איש" ("מחציו ולמטה") של משה, כפי שהוא קשור עם העולם, מתאחד (רק) עם "האלקים" (אלקות שבערך הבריאה) אבל לא עם הוי' (שם העצם כו'), גילוי האלקות שלמעלה מהעולם (שנברא בשם אלקים, "בראשית ברא אלקים").
אמנם "משה" (שנאמר לפני "איש האלקים") הוא על שם "כי מן המים משיתיהו" (שמות ב, י) – משם מ"ה. ., שם הוי' (למעלה מ"איש האלקים"), אלקות שלמעלה מהבריאה. וידוע הפירוש בזה, ששרש נשמת משה הוא מדרגא גבוהה מאד, בחי' מים (עלמא דאתכסיא), שלמעלה מארץ ויבשה (מקום מושב האדם), ומשם – "מן המים – משיתיהו" בגלוי ב(עלמא דאתגליא, עד ב)עולם הזה הגשמי. כך שכפי שהוא נמצא כנשמה בגוף פה למטה ה"ה בגלוי "מן המים", דבוק בגלוי למקורו למעלה (בדוגמת דגי הים שתמיד קשורים בגלוי למקור חיותם – מי הים).

נמצא ש"משה איש האלקים" רומז על שני הענינים הנ"ל אצל משה:

(א) "משה" – התקשרותו (פה למטה) עם אלקות שלמעלה מהבריאה (שנותנת את הכח לגלות אלקות למטה ולשנות את העולם, ולהמשיך נצחיות, כח הבלי גבול – למטה),

ו(ב) "איש האלקים" – התקשרותו (כאיש) עם אלקות שבערך הבריאה, וזה נותן את הכח להמשיך אלקות בערך ל(בנ"י) נשמות בגופים בעולם, באופן שיכולים להעשות כלים (מצד ענינם הם), ובאופן של קביעות, לגילוי אלקות שבערך הבריאה, עד ל"ושכנתי בתוכם" – גילוי אלקות שלמעלה מהבריאה.

 

… ע"פ כל הנ"ל מובן מדוע דוקא משה הוא גואלם של ישראל, בגאולת מצרים, וגואל ראשון הוא גואל אחרון – כיון שבהיותו בדרגת "תפלה למשה איש האלקים" יש בכחו להמשיך גאולה – גילוי כח הבלי גבול – בעולם, ולגאול את בנ"י מכל המיצרים וגבולים, עד גם דקליפת וע"ז של מצרים, ובכח זה – גם הגאולה האמיתית והשלימה, ש"כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות", לא רק נסים המלובשים בטבע (אלקים), אלא גם נסים גלויים שלמעלה מדרך הטבע לגמרי, ועד נפלאות,

ותהי' זו גאולה שאין אחרי' גלות, באופן שכל העולם כולו יהי' דירה לו יתברך, דירת קבע ונצחי, לעד ולעולמי עולמים.

קטעים מתוך שיחותיו של הרבי לפרשת, ח' ניסן ה'תנש"א.

Leave a Comment

Related Posts