"וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם" (אסתר ט כח).
אירועי פורים היו כה עוצמתיים שהמדרש במסכת שבת משווה אותם להמשך וסיום של קבלת התורה בהר סיני – שאז קיבלו בשלמות את מה שניתן במתן תורה. הרמז להשוואה זו נמצא בסוף מגילת אסתר, בפסוק שאומר:
"קימו וקבלו היהודים עליהם ועל זרעם ועל כל הנלוים עליהם ולא יעבור להיות עֹשים את שני הימים האלה ככתבם וכזמנם בכל שנה ושנה" (אסתר ט, כז).
מרחיב המדרש:
"ויתיצבו בתחתית ההר" (שמות יט, יז) – אמר רב אבדימי בר חמא בר חסא: מלמד שכפה הקדוש ברוך הוא עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה – מוטב; ואם לאו – שם תהא קבורתכם. אמר רב אחא בר יעקב: מכאן מודעא רבה לאורייתא. אמר רבא: אף על פי כן, הדור [חזרו] קבלוה בימי אחשורוש. דכתיב: "קימו וקבלו היהודים" (אסתר ט, כז) – קיימו מה שקיבלו כבר (בבלי שבת פח ע"א).
ומוסבר בחסידות שגם כשתסתיים הגלות, קדושת ומעלת החג תאיר מצד מעלתו העצמית ונחגוג אותו לנצח.
