שנת 1656. המבול הגדול מגיע לסיומו. הגשמים פסקו והמים החלו לסגת. תיבת נח נחה על הרי אררט. בי' באלול שלח נח עורב מהתיבה, אך העורב רק הסתובב סביבה וסירב למשימה. שבוע לאחר מכן, בי"ז באלול נח שולח יונה מחלון התיבה כדי לראות אם "קלו המים מעל פני האדמה" (בראשית ח, ח).
אך היונה לא מצאה מנוח לכף רגלה וחזרה אל התיבה. עוד שבעה ימים יחלופו, ונח יעשה ניסיון נוסף. היונה תחזור עם עלה זית בפיה.
לאחר מכן, נח ישלח את היונה פעם נוספת, בפעם השלישית. היונה לא תחזור. יהיה ברור כי כדור הארץ מתייבש ותושבי התיבה בקרוב יוכלו לצאת אל העולם.
חלון הזדמנויות
כמו בכל דברי התורה, הסיפור הזה טומן בחובו מסר לכל מקום וזמן. את המסר המיועד לדורינו מגלה הרבי:
"כללות עניין המבול הוא על דרך ובדוגמת עניין הגלות, כי 'מבול' – הוא מלשון בלבול, 'שבלבל את הכל', וזה גם המצב דזמן הגלות – שכל העניינים הם באופן של בלבול… ועל זה באה ההוראה מהמאורע… 'ויפתח נח את חלון התיבה וגו":
גם כאשר עדיין נמצאים בזמן הגלות, במצב של מבול, לפני הגאולה – הנה כאשר ישנה קא-סלקא-דעתך אצל יהודי שכבר הגיע הזמן של סיום המבול, וצריכים לצאת מן התיבה לעולם כפי שהוא במעמד ומצב של 'עולם חדש', גאולה שאין אחריה גלות – צריך יהודי לעשות את כל התלוי בו כדי לברר זאת, לשלוח שלוחים – בעלי-חיים או בני-אדם, ושאר פעולות כיוצא בזה, כלומר, לעשות את כל התלוי בו כדי למהר ולזרז את הגאולה…" (התוועדויות תשמ"ה כרך ד, עמ' 2406).
בראשית, פרק ח. תאריכים: על-פי פירוש רש"י על בראשית. ראה גם "סדר הדורות" (על פי הדעה שהמבול החל בחודש חשוון – החודש השני מראש השנה).
