בשיחתו לפרשת אמור, מזכיר ומגלה הרבי כי כל התהליך של תיקון המידות בספירת העומר ניתן לחלק לשניים: עיקר המידות של האדם (מחסד ועד הוד) והמשך הדרך: המידות המבטאות את ההשפעה שלו לסביבה ולעולם: ספירת היסוד (התקשרות עם הזולת) וספירת המלכות (המקבלת מכל הספירות שלפניה, ומעבירה את כל השפע שקיבלה לכל העולמות).
וכך מובא ב'סידור עם דא"ח', שער ל"ג בעומר:
"והעניין הוא דמיום הא' דחסד שבחסד וכו' היה ההתחלה ובספירה זו דל"ג בעומר – הוד שבהוד – הוא סוף ותשלום הספירה בעיקר המידות שנקראים "גופא". כי מבחינת "הוד שבהוד" ו"למטה" מסתיים בחינת "גופא" (עיקר המידות) ומתחילים בחינת "השפעה" דלבר מגופא – כמו בחינת יסוד שהו בחינת המשפיע לזולתו… "
מהו אם כן המשמעות הפנימית של הספירה "המסכמת" את עיקר התהליך של תיקון המידות? מבאר הרבי:
• ספירת "הוד" מרמזת על העניין של הודאה – ההכרה של גדולת ה'. ובדברי הרבי: "הכוח להמשיך ולגלות אלקות גם בעולם – כסיום המזמור פ"ט: ברוך ה' לעולם אמן ואמן".
• והיום ד"הוד שבהוד" – והודאה שבהודאה – מרמז על בחינת עוד יותר נעילת, בחינת "פלא" – האלוקות שלמעלה מהעולם ולמעלה מהשגה. ולמרות זה שהפלאים •האלה הם לגמרא מעל השכל הגילוי הזה נמשך ומתיישב אחר כך גם הבנה והשגה של האדם. ובדברי הרבי: "גילוי אלקות שלמעלה לגמרי מעולם, באופן מופלא ומובדל, ובמיוחד – ע"י הנפלאות שבתורה שיתגלו בגאולה האמיתית והשלימה…".
ראו עוד: בשיחותיו של הרבי לפרשת אמור, כ' אייר ה'תנש"א.
