“הרבי הביט קלות על גרמי השמים והשיב: “עשרה לשתיים“

by R24App
568 views

 

מתוך המאמר "לילה קייצי ביקטרינוסלב" מאת הרב משה אורנשטיין, ראש ישיבת תות"ל (נתניה).

כמעיין המתגבר

תשעה ימים שהיתי בביתו של ר' ליויק (רבי לוי יצחק שניאורסון). זה היה בעיצומו של חודש מנחם אב, ומזג האוויר היה שרבי במיוחד. מידי לילה הוזמנתי למרפסת הבית. במרפסת עמד שולחן. ר' ליויק ישב בראש השולחן. הרבי שהיה אז כבן עשרים ואחת, ישב בצדו השני של השולחן, ואני זכיתי להצטרף אל חבורה קדושה זו.

(הרב רסקין: כאשר הגיע ר' שמחה לשלב זה של הסיפור, התרגש מאד. עיניו ברקו וכל עצמותיו אמרו התפעלות בל תתואר. היה ניכר כי הוא חי את הרגעים הללו מחדש).

ר' ליויק אמר לי, שמאחר שהרבי הריי"צ כתב במכתב בקשתו אליו (לר' ליויק), "לקרב" אותי, אזי הוא יאמר דברי תורה, שכן זהו הרי הקירוב הכי גדול שיכול להיות..

ר' ליויק דיבר ודיבר ללא הפסקה, שעות על גבי שעות. ממש כמעיין המתגבר. ככל שנקפו הדקות והשעות, כך דיבר יותר בשטף וביתר התלהבות. אנחנו רואים עכשיו את הרבי מתוועד, יושב שעות על גבי שעות ואומר עוד ועוד דברי תורה, וככל שחולף הזמן, קולו הולך וגובר.

דע לך שזה ממש כמעשה אביו. כך בדיוק היה אביו יושב ומדבר עניינים עמוקים בתורה כנהר שאין לו הפסק.

רוב הדברים שדיבר ר' ליויק היו דברי קבלה שלא הבנתי. זכורני שבין הדברים הסביר ר' ליויק, על פי קבלה, מה פשר הגובה שלי, צבע השיער שלי, ולמה הגעתי בתקופה זו ליקטרינוסלב..

 

הבדיחה הכי מצחיקה

כך מידי יום ביומו. הייתי יושב בביטול ומקשיב שעות רבות מידי לילה. בכל אותם לילות ארוכים, ישב הרבי בצדו השני של השולחן, בביטול עצום כלפי אביו, ושתה בצמא את דבריו.

הרבי לא פצה אף פעם את פיו. לא שאל דבר. לא התערב. רק הקשיב בריכוז גדול.

באחד הלילות, לאחר ישיבה של שעות רבות במרפסת, תהיתי ביני לבין עצמי מה השעה. היה נראה לי שכבר מאוחר מאד. כאשר ר' ליויק עשה "אתנחתא" קלה, ניצלתי את ההזדמנות ושאלתי: "מה השעה?". ר' ליויק הביט לעברו של הרבי, שכזכור, ישב כל העת בצדו השני של השולחן. הרבי הרים את עיניו הק' כלפי השמים, הביט קלות על גרמי השמים והשיב: "צען מינוט צו צוויי.." ("עשרה לשתיים").

הייתי נרעש מאד. איך ייתכן דבר כזה. איך הוא קובע את השעה לפי מבט קל בגרמי השמים. לא האמנתי. רציתי מאד לחזור לתוך הבית, שם עמד שעון תלוי במטבח, ולראות אם אומנם זו השעה, אך התביישתי מיד לקום. המתנתי כעשרה רגעים נוספים, ואז אמרתי שעליי לברך "אשר יצר".. ויצאתי. דבר ראשון שמתי פעמיי לעבר המטבח.

השעון שעמד שם במטבח היה ברור: השעה שתיים..

הייתי בהתפעלות עצומה. מימיי לא ראיתי דבר כזה. כאשר חזרתי אל המרפסת, מצאתי את ר' ליויק פורץ בצחוק. לא נעים לומר, אבל זה היה צחוק, כאילו שמע את הבדיחה הכי מצחיקה בעולם. תוך כדי צחוקו קרא לעברי: "דו האסט נישט געגלויבט? הא? האסטו גיגאינגען פרובירען..!" – "אתה לא האמנת? הא? הלכת לבדוק..!".

לסיפור המלא לחצו כאן.

Leave a Comment