– … על כל נברא, ובפרט על האדם בחיר הנבראים, לנצל כל האפשריות שניתנו לו, להרבות הטוב והיושר והצדק בעולם, וכמו שהראה הנסיון,
הנה רק אז מובטחים שיהי' לזה קיום . . רק באם המושגים מיוסדים על האמונה באלקים חיים המנהיג את העולם בפועל, ומשגיח על עניניהם לפרטיהם,
כי לולא זאת, הרי דוקא בדורנו ראינו, שאותו העם שהתרבות שלו היתה במדה הכי גבוה, חקירות מדעיות שיטות פילוסופיות, ולא עוד אלא – שיטות בתורת המוסר וכו' – הרי באפשרית שניתנה לו, נעשה רוצח הכי מבהיל, אפילו מנקודת מבט פשוטה ואפילו בהשוות לחיתו טרף, והיודע את כל המעשים שנעשו ע"י האשכנזים – לא יאומן כי יסופר, באם לא היינו עדים לזה בפועל, והכל בשם הצדק ובהתאם לתורת המוסר וכו' וכו'… ובטוחני אשר לדכוותי' אין צורך בהאריכות בהאמור,
והתוצאה מהתבוננות בהאמור, אשר, כאמור לעיל, מוכרחת אמונה באלקים חיים
[ולא אמונה באופן אבסטרקטי, אשר נמצא הוא ברקיע השביעי ואינו מתענין בהנעשה בארץ זו התחתונה, או שמשגיח רק בכללות הדברים, ואין לו ענין כלל בפרטי הענינים, שעלולה וראינו שבכמה ג"כ הביאה למעשה תעתועים האמורים, כי הרי יצר לב האדם רע מנעוריו וכו'],
ואנו אין לנו מחסה ובטחון ללכת לבטח בדרך הטוב והישר כי אם על ידי אמונה פשוטה, וביחד עם זה גם חזקה, ב"אנכי הוי' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים", שמזה תוצאה מוחלטה, לא יהי' לך אלקים אחרים מאיזה סוג שיהי', ואמונה האמורה תביא למצות מעשיות בפועל ועד לחיי היום יומים, וכמו זכור את יום השבת וגו', ואז רק אז, בטוחים שמקיימים גם כן – לא תרצח וגו' לא תחמוד וגו'.
מתוך אגרותיו של הרבי (אגרות קודש, כרך יט, ז'קצה).