י' בניסן (ה'תשפ”ו): שבת הגדול

השבת לפני חג הפסח נקראת "שבת הגדול" – מפני הנס שנעשה בה בשנת 2448 – שנת יציאת בני ישראל ממצרים. כך מתאר אותו  מדרש "שוחר טוב":

בשעה ששלח הקב"ה מכת בכורות א"ל "כחצות הלילה ומת כל בכור" נכנסו כל הבכורות אצל אבותיהם ואמרו להם: "כל מה שאמר משה הביא עלינו, אין אתם מבקשים שנחיה בואו והוציאו את העברים האלו מביננו ואם לאו אנו מתים, השיבו להם ואמרו: אפילו כל המצרים מתים אינן יוצאים מכאן! מה עשו נכנסו כל הבכורות אצל פרעה והיו מצווחים לפרעה ואומרים בבקשה ממך הוציא את העם הזה שבשבילם רעה תבא עלינו ועליך. אמר לעבדיו: צאו וקפחו שוקיהם של אלו. מה עשו הבכורות מיד יצאו ונטלו כל אחד חרבו והרג את אביו שנאסר למכה מצרים בבכוריהם; למכה בכורי מצרים אין כתיב כאן, אלא למכה מצרים בבכוריהם, ששים רבוא הרגו הבכורות באבותיהם. (מדרש שוחר טוב פרק קלו)

שבת הגדול הוא האחד מימים מיוחדים בשנה שנקבע לפי היום בשבוע ולא בתאריך החדשי.

את השייכות של נס זה עם יום השבת מבאר הרבי:

– התכלית דגאולת מצרים היא: "ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלקים וידעתם כי אני ה' אלקיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים" (וארא ו, ז), ו"אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים" (יתרו כ, ב.). זאת אומרת שהגילוי אלקות למטה בגאולת מצרים הוא, כדי שבני ישראל, כפי שנמצאים בעולם, יראו זאת ויכירו וידעו את הקב"ה, ויקבלו על עצמם (אח"כ במתן-תורה) את התורה והמצוות של הקב"ה…

וזהו גם הטעם לכך שגאולת מצרים באה דוקא ע"י נסים ונפלאות (גלויים) – כיון שדוקא ע"י נס שלמעלה מדרך הטבע, מתגלה בגלוי (לעיני בשר) הכח הבלתי מוגבל של הקב"ה, שיכירו בגלוי שהקב"ה הוא הבע"ב על טבע העולם, ולכן יש בכחו לעשות נס שלמעלה מן (או נס שמשנה את) ההנהגה הטבעית של העולם (מלשון העלם והסתר), שטבע (מלשון "טובעו בים") מכסה על כח הפועל של הקב"ה שנמצא בו…

… בזה ניתן גם לבאר את תוכן ה"נס גדול" בשבת הגדול, והקשר עם שבת דוקא:

דוקא ע"י הנס ד"למכה מצרים בבכוריהם", שהתוקף דלעו"ז עצמו (בכורי מצרים) מכה את מצרים, ארץ מלאה גילולים . .

נפעל ע"י גילוי הכי נעלה דאלקות, למעלה מהנסים שקרו לבנ"י עצמם (או הנסים שהקב"ה עשה).

עד שזה מגלה עוד יותר את הכח הנצחי וכח הבלי גבול דאלקות, שמגיע אפילו במקום זה. ולכן נקרא דוקא זה "נס גדול", ודוקא זה נעשה "התחלת הגאולה והנסים" דגאולת מצרים.

וענין זה נקבע דוקא בשבת, כיון ששבת קשורה עם הגאולה הנצחית – יום שכולו שבת ומנוחה לחיי עולמים (כנ"ל ס"ח), ועסקא דשבתא כפול, שכפל קשור גם הוא עם גאולה; ולכן, בשבת שבה קרה ה"נס גדול" ד"למכה מצרים בבכוריהם" – ה"ז מהפך את כל השבת, שנעשית "שבת הגדול". [ולכן יש בכח שבת זו לברך גם את חג הפסח, כנ"ל ס"א].

מתוך דברי הרבי בשיחתו לפרשת צו (שבת הגדול, ח' ניסן ה'תנש"א) – האזינו השבוע בפודקאסט היומי "שיחה של הרבי".

ממנהגי השבת הגדול

בשבת-הגדול אחר מנחה אומרים חלק של ההגדה – מהמילים "עבדים היינו" ועד "לכפר על כל עוונותינו", לפי שאז הייתה התחלת הגאולה והנסים. הרבי עורר על כך שחלק עיקרי מהמנהג הוא לומר את ההגדה עם הילדים דווקא, כדי לעורר אותם שיהיו מוכנים לקראת אמירת ההגדה.