אחרי חורבן בית המקדש הראשון, מינה נבוכדנצר את גדליה בן אחיקם למושל יהודה. גדליה היה שליט חכם: הוא עודד את שארית העם לעבד את השדות והכרמים ולשוב ליישב את הארץ. בתיאוריה, המדינה עוד יכלה להתאושש מהטרגדיה, אך שלטונו של גדליה לא ארך זמן רב.
ישמעאל בן נתניה, מפקד צבאי ובן משפחת המלוכה, הגיע עם קבוצת קושרים למצפה – עיר הבירה של יהודה באותה עת – ורצח את גדליה במהלך סעודה שערך.
אירוע זה חרץ את גורלו של השריד הקטן שנותר מהעם היהודי בארץ ישראל. על אף שהנביא ירמיהו קרא לתושבים להישאר על האדמה ולהמשיך ליישב אותה גם לאחר מות גדליה, הם בחרו לברוח למצרים.
כמה שנים לאחר מכן התחולל במצרים מהפך פוליטי. נבוכדנצר ניצל את המצב ופלש למקום, ורוב היהודים שמצאו שם מקלט נספו במלחמה.
לזכר רצח גדליה בן אחיקם, ביום ג' בתשרי, נקבע צום גדליה. נאמר בגמרא: «ללמדך ששקולה מיתתן של צדיקים כשריפת בית אלקינו» (ראש השנה יח, ב). כלומר, האבל אינו רק על רצח הצדיק, אלא בעיקר על כך שמעשה זה השלים את החורבן והביא לגלות המלאה.
בבוא המשיח, יהפך צום גדליה – כמו שאר הצומות – ליום שמחה ומועד (זכריה ח, י"ט).
לקריאה נוספת על ימי גדליה:
- ספר מלכים ב, כ"ה (כ"ב-כ"ו)
- ירמיהו, מ (ה – מ"ג)
